איך עושים צורה של נורה בקצף של הקפה?

אחד מיתוג

השבוע נפגשתי עם לקוחה שלי, אנחנו בעיצומו של תהליך מיתוג והיא מייחסת לו משקל רב, ולכן אנחנו עובדות בשיתוף עם היועצת השיווקית שלה, או יותר נכון אני עובדת בשיתוף, איתן, ובכל הפגישות שלנו עד היום, נפגשנו תמיד שלושתיינו. קיבלתי ממנה הוראות מאוד מדוקדקות הכוללות אסטרטגייה שיווקית ועוד כל מיני מילים מפוצצות כאלו, שמצד אחד נשמעות גדולות ומצד שני, יושבות בדיוק במקום המתאים ללקוח שרוצה "להיות שם", הוצאתי בריף עשיר וממוקד ולאחר הרבה הקדמות העבודה החלה, אמה-מה, עדיין לא עלינו על "דרך המלך" מהבחינה הויזואלית, ואני (ומסתבר שהלקוחה גם) הרגשתי שמה שחסר לי בין כל המילים המפוצצות שלהן, הוא מי היא אותה לקוחה באמת, איזה בן אדם היא, על מה היא מדברת כשהיא שותה את הקפה שלה.

קפה ומאפה = לקוחה והארה

שתיים קפה

ולכן, באופן הכי טבעי החלטנו להפגש, רק שתיינו לקפה. בפגישה, שהיתה סופר חביבה וקלילה, הבנו שתיינו שזה בדיוק מה שהיינו צריכות כדי לקדם את התהליך, וכ"כ שמחתי שזה בא ממנה, כי זה כבר מדליק נורת הארה, מדובר פה בלקוחה מבינה. אז לאחר שקישקשנו, הגענו גם לעיניינים המקצועיים ואז דיברנו ודיברנו ודיברנו ובסוף נדלקה לנו נורה, נורת רעיון, שיכולה להוביל אותנו לדרך חדשה ומאוד מתוחכמת.

חשבון

וכל מה שנותר לי, היה להסביר לה, שבכדי להכין לאותו דבר מורכב מגוון סקיצות, כמו שהיא קיבלה ממני עד עכשיו, אזדקק ליותר זמן מהרגיל. אבל אותה לקוחה (מוארת, כבר אמרתי?) פשוט קראה את מחשבותיי ובעודי מתחילה בהסברים, היא פשוט השלימה אותי ואמרה "צריך מחלקת קריאייטיב שלמה…"

טיפ

אומנם הקלישאה אומרת שלקוח טוב הוא לקוח משלם, אבל אני אומרת שלקוח טוב הוא לקוח משתלם. משתלם לעבוד איתו כי הוא מבין עיניין והעבודה מולו זורמת נכון, ולכן גם התוצאה תהיה טובה (או יותר נכון, טובה מאוד) לכל הצדדים.

מקור

ללכת עד הסוף, ולחזור בחזרה

אז מה בעצם קורה לנו כשאנחנו מחליטים לעשות איזשהו שינוי?

לא, לא הייתי לאחרונה (ובכלל) בהרצאה של טוני רובינס ואני לא עוברת אימון מכל סוג שהוא, אני פשוט לומדת כל יום דברים חדשים, במיוחד מהלקוחות שלי. והפעם סיפור על לקוח שהחליט שהא רוצה לעשות שינוי ולמתג את עצמו מחדש ולקפוץ מדרגה. הוא השקיע את כל מה שצריך כדי לעשות את התהליך והוביל אותו בשתי ידייו. מידי פעם הוא עצר לתהות אבל המשיך הלאה. שניה לפני הצומת הגורלית בה צריך להחליט אם הולכים שמאלה או ימינה, הוא החליט לחזור אחורה.

"כשמתחילים לחצות מעבר חצייה, לעולם לא חוזרים לאחור"

כשלמדו אותי לחצות כביש, לימדו אותי שאם אני באמצע הדרך, גם אם באה מכונית והמצב נראה מסוכן, לעולם לא לחזור אחורנית, אלא להגביר את הקצב ולהגיע כמה שיותר מהר למדרכה השנייה. אך החיים בכביש שונים מהחיים האמיתיים. גם כשיש לך מוצר שאתה מרגיש שהוא איננו נכון לך יותר ואתה כבר מוביל מהלך שינוי, ואתה מתחיל לדמיין איך כל הסקיצות קורמות עור וגידים והופכות לזהות המותגית שלך, ומותר לך לפנטז, כי סה"כ אתה עוד שנייה כבר חברה בע"מ ולא "סתם עוד" עוסק מורשה, ואתה כבר נמצא בישורת האחרונה וצריך לקחת את החחלטה האחרונה (בתוך ים ההחלטות שכבר לקחת בגאון בכל התהליך), אתה טיפה משתהה ומתחיל לברר.

הרגשתי שאני חייבת שינוי

מה אכפת לי מהשכן?

אני תמיד ממליצה לשאול ולהתייעץ, זה חשוב וזה נכון, ולכן אני ממליצה לפנות ללא יותר מ-3 אנשים:

1. שלא מכיר אותך ולא מכיר את העסק / המוצר שלך

2. שלא מכיר אותך אבל כן מכיר את העסק / המוצר שלך

3. שמכיר אותך ומכיר את העסק / המוצר שלך

למה? כי אם שואלים יותר מידי אנשים- מתחילים להתבלבל, אחרי הכל כבר עם 3 אנשים מקבלים 100 דעות שונות. וזה בדיוק מה שקרה לאותו בחור שרצה כ"כ את השינוי אבל גם רצה לדעת מה הלקוחות שלו, המכרים שלו, השכנים והחברים מהצבא חושבים, ועל אף שהסכים עם כל התובנות המקצועיות שציינתי בפניו, בחר ללכת על פי רוב ולהשאר עם הישן והטוב שלו, כי כולם אמרו לו שזה הכי מתאים לו.

מאז ועד היום

תזרום, תזרום

תהליכים הם דבר חשוב, גם כשמתחילים לצעוד בתוך אותו תהליך ובסופו מגיעים לתחילתו, אך עם שלמות. הבעיה מתחילה כשאתה מרגיש שצריך לעשות שינוי ואתה מפחד ממנו או שאתה מחפש חיזוקים מהסביבה למה לא לעשות אותם, אפילו כשאתה יודע שעמוק בפנים -הרציונל מחייב. מותגים גדולים וחזקים עושים שינויים מכל מיני סיבות: לשדר רעננות, לזרום עם העולם שמשתנה לנו במהירות וגם כי לפעמים צריך לעשות איזה fine tunning קטן וחיוני. אם מותגים גדולים כמו apple, קוקה קולה, פלאפון הצליחו לשנות את המותג שלהם ועדיין הלקוחות שלהם והלקוחות הפוטנציאיליים שלהם זיהו אותם ולא נטשו אותם, אין באמת סיבה לפחד מההמלך הזה, אז נכון אומנם אין להם גב שיווקי של 10,000$ שיחנך את כל הלקוחות שהנה אנחנו, אותה גברת בשינוי אדרת, אבל, לפעמים דווקא בגלל זה, זה מצליח כ"כ יפה.

מקור

הקשר בין סושי לתפוח (אפל)

עיניין של הרגל

ֿשנתיים + אני אוכלת שם, לא באופן קבוע, אבל כן בשמחה ולא מעט. זה לא המקום הכי זול בקטגורייה (וכדי שלא אנקוב בשמות, נניח שזו מסעדת סושי), יש מקומות שאפשר למצוא בהם סושי יותר זול, ויש סושיות יותר קורובות אלי הביתה, אבל, כשאני רק מתכננת להגיע לשם, מיצי הקיבה כבר עובדים שעות נוספות. ויותר נכון אילו בעיקר מיצי ה-mind שיודעים מה הולך להיות (פחות או יותר) וכבר מדמיינים את כל החבילה: המיתוג המושקע (מה לעשות, אני נהנית להיות במקומות "מושקעים" עיצובית בדיוק כמו שסנדלר יהנה לרכוש נעליים שבנויות היטב), המוזיקה הנכונה שתושמע באותו המקום בהתאם לשעה של היום, המלצרים (לרוב, לעיתים יש נפילות, אחרי הכל, כולנו בני אדם) המקצועיים והנחמדים, האוכל הקבוע והטעים (תמיד יגיע בדיוק כמו שאני מכירה, בלי הפתעות ברמת המנה עצמה, וטוב שכך, כי בגלל זה באתי), השירותים (מודה לכל אותם מעצבי/אדריכלי פנים שהשקיעו מחשבה עד למתקן הנייר טואלט, ומפיעים אותי כל פעם מחדש) וההפתעה הקטנה שתחכה לי באותו היום. והכל בגלל שאני ניזונה מאותו שיווק שחודר לתת המודע שלי בכל פעם שאני רק מריחה את השפה הגרפית שלהם מרחוק.

אז מה השתנה?

כרטיס החבר הוא סה"כ לא הוצאה גדולה אבל מעולם לא קפצתי על ההצעה, כי אם אפשר לא להתחייב- הרי זה משובח. אבל בפעם האחרונה שאכלתי שם עם משפחתי (שכוללת שני קונדסונים קטנטנים) קפצתי על ההצעה בלי לחשוב פעמיים. והסיבה היתה (לי) ברורה כשמש: אשכרה, המסעדה חשבה עלי! לא מספיק שיש להם אופציות של משחקים על שולחן האוכל שמתאימים לקטנטנים, שיכולות להעסיק אותם עד שמגיעה המנה, עכשיו הם גם הקימו גם את חלומו הרטוב של כל הורה צעיר: ג'ימבורי בתוך המסעדה, כך שבין העיקרית לקינוח, אפשר לשלוח אותם לשם (ואם הם גדולים מספיק, לא צריך להשאר במקום כי יש בחורה מטעם המסעדה שמשגיחה על הילדים). אותו מרחב משחקים מתאים מגיל שנה ועד גיל ה-guitar hero ודומיו, וכולו בטיחותי.

מרחב משחקים לילדים

ומה הקשר של כל זה למיתוג?

מיתוג זה לא רק השפה הויזואלית, האלמנטים הגרפיים וכמות הסגול לילך בתוך הלוגו, מיתוג זה כל נקודת ממשק של הלקוח עם אותה חברה / עסק / עצמאי. לדעת להגדיר את קהל היעד זה מאוד קשה, אך מתבקש, ככל שבעל עסק יהיה יותר ספציפי לא רק שהוא לא יאבד את כל השאר הלקוחות הפוטנציאליים (שזה הפחד של כל בעל עסק, במיוחד של כל אותם עסקים קטנים), להיפך, כל השאר יבואו בריצה ורק ירצו לטעום עוד מהפרי האסור-אך-הנחשק. קחו לדוגמא את אפל שכיוונו ומכוונים למשתמשים מאוד ספציפיים, ובואו נחשוב לכמה אנשים היום בעולם יש איזשהוא מוצר של אפל? ואיך הם מרגישים עם זה?

אז מי קהל היעד שלכם? והאם אתם חושבים עליו באמת? על הצרכים שלו? על הרצונות שלו? על האופן בו אפשר להפתיע אותם ולגרום להם להרגיש שחשבתם עליהם, ועל הדרך לחזק איתם את הקשר?

התמונה מפה, אילוסטרציה בלבד

על מה כל הציפורים מצייצות?

2 ציפורים על העץ או ציפור אחת ברשת?

מותגים גדולים חייבים להיות עם האצבע על הדופק כל הזמן, לא לקפוא על השמרים, ולהעביר את המסר הזה ללקוחותייהם. אחת מהדרכים שלהם לעשות זאת היא ע"י מתיחת פנים למותג שלהם, מה שנקרא re-branding, השאלה שתמיד נשאלת היא: עד כמה רחוק ללכת, או יותר נכון, האם "אם כבר אז כבר" או less is more? שאלת מיליון הדולר, והנה טוויטר הרימה את הראש.

אחרי                                                 ימין

לכאורה שינויים מאוד מינוריים. מרגיש כמעט ואפשר לשחק "זהה את 5 ההבדלים בין התמונות וזכה ב-2 ציפורים ביד".

טוויט טוויט

עד שנת 2006 השאלה: "איך מצייצת ציפור?" היתה לחלוטין תמימה ונטולת דו משמעות, אבל כיום לטוויטר יש כ-140 מיליון משתמשים שמצייצים כ-340 מיליון ציוצים ביום. לציפור הכחולה שלהם יש שם: לארי, ע"ש Larry Bird שחקן נבחרת ה- NBA , Boston Celtics. מהות השינוי הגדול פה היא ההכרזה של מנהל הקריאייטיב של טוויטר, Doug Bowman שטוויטר כבר לא זקוקה לכל טקסט ליד הציפור שלה, בועת שיחה ואפילו לא לאות "t". ההחלטה האמיצה הזו היא דבר שלקח לטוויטר להגיע אליו תוך מספר מועט מאוד של שנים (6), לקולגות שלה, "נייק", "אפל" לקח יותר מעשור (אם לא כמה וכמה עשורים) לעשות את אותו מהלך נועז. אבל בואו נראה בכל זאת מה השתנה אצל הציפור

מבנה הציפור מתבסס על גיאומטריה פשוטה של 3 סטים של עיגולים, והקונספט הוא, שבדומה לרשת, לרעיונות ולתחומי העיניין שלנו אותם עיגולים נפגשים ומשיקים במקומות מסויימים. הציפור החדשה היא הגילגול היותר בוגר של הציפור הישנה, הכרבולת קוצצה, מה שגורם לה להיראות פחות קריקטוריסטית, הצבע הכחול עודן והוא פחות זוהר, בעזרת עיגול הראש החדש של לארי והפחתת מספר הכנפיים, היא הופכת להיות הרבה יותר אייקונית, הרמת הראש שלה ויצירת התנוחה המתרוממת שלה, גורמת לה להיראות יותר אקטיבית ושאפתנית. ולגבי הקונספט של אותם 3 עיגולים? כל הרשת גואשת על אותם מעגלים קונספטואלים, בין אם זה נכון ובין אם יש פה התפלצנות-קונספטואלית, הלוגו מבוסס על צורות גיאומטריות, ופשוט עובד, כי בפעם הבאה שאני אהיה ביער טרופי וציפור כחולה תצייץ מעל ראשי, לא יהיו ספקות לגבי עולם האסוציאציות שלי.

עם הלוגו החדש הגיעו גם האיסורים:לא להפוך אותה, לא לסובב, לא לשים בועת שיחה לידה, לא לשים את האייקון "t" (לכל האתרים עם כפתור הקישור לרשת החברתית- יש לכם משימה) לא לצבוע אותה בגוון אחר, לא להנפיש אותה ובשום פנים ואופן לא לכתוב את שמה בגלוי (מזכיר לכם מישהו…?)

אבל הנה בחור נועז שכבר עבר על ה"חוקים", סובב אותה 180 מעלות וצבע אותה:

הפוסט מוקדש ליונה שהחליטה לכונן על האדנית של ה"אמנון ותמר" אצלנו בסלון, ובשם ההמשכיות, שמות הגוזלים שעתידים לבוא לעולם, כבר נחרצו.

מקור, מקור של ציפור

אצלי, מילה זו מילה, תאמין לי ;-)

לפני 3 שנים בערך, כשחזרתי לרכב שלי, שחנה בחניון כורכר רחב ידיים, בסיום יום העבודה, כבר מאחור ראיתי שמצפה לי הפתעה על השמשה. דו"ח זה לא היה יכול להיות בחניון שכזה, ולכן סקרנותי הגוברת (וחיבתי העמוקה להפתעות) גרמו לי ב-23 שניות לנדוד למחוזות מאוד רחוקים ונעימים. אבל, כשהתקרבתי, גיליתי שטעיתי, פעמיים. פעם אחת בזה שהמסמך רשום בכתב יד ואותו בחור שרשם אותו, פונה אלי באופן אישי, ומעוניין לרכוש את רכבי. הטעות השנייה הגיעה בדיוק בשנייה שהחלטתי להחמיא לרכבי המבוקש שגרם לאדם זר להשקיע בו בדף, עט ו-3 דק' כתיבה: הנייר היה מצולם, ובמבט מהיר, וכשהרמתי את הראש גיליתי שהוא היה מונח בהעתקיו הרבים על כל שמשות כל הרכבים האחרים בחניון.

אמינות? בערך.

האדם שבתמונה, שאינני מכירה אותו מלבד אותו מגנט חביב שהמתין על שער בייתי, הרחיק לכת. מרחוק כבר ראיתי את המגנט המוכר של כל אותם בעלי עסקים שבוחרים בדרך שיווק שכזו (ויש ג'אנר מסויים שזה אכן מתאים לו), אך כשהתקרבתי ראיתי שהוא השקיע וכתב לי פנייה אישית. שוב טעיתי, זו לא היתה פנייה אישית אמיתית, כתב העט גם הוא משוכפל על גבי המגנט. אני מאמינה באמינות, אמינות מוכרת, ויותר מכל אני מאמינה ב"אם כבר- אז כבר". ותאמינו לי, אם תלכו עד הסוף עם הרעיון, הוא יעבוד יותר בגדול. בחיי.

אהבתם? אתם מוזמנים להכניס את כתובת המייל שלכם בלחיצה על כפתור ה"follow" למעלה בצד שמאל, וסוכריות מעניינות יגיעו אוטומטית לתיבת המייל שלכם 🙂 מילי

lonely.com

לא להאמין שחלפו כמעט 6 שנים מאותו רגע שכל סטודנט מת מפחד ממנו אבל, עם זאת, מת כבר להגיע אליו. קו הסיום הוא הדבר הכי אמביוולנטי בעולמו של הסטודנט, ובמקצועות העיצוב הוא נקרא "פרוייקט גמר" והוא אכן גמר. הוא גומר את חייו של הסטודנט, אם עד לאותו רגע היו לו לילות לבנים, וימים לבנים, עכשיו הכל אצלו הופך שחור, ואין שום גבול שמפריד בין יום ללילה, מקסימום כמה נקודות אפרפרות. קראתי מאז הרבה מאוד דיונים בדבר סימן השאלה הגדול שמרחף מעל הפרוייקט הגדול והאימתני הזה, בעד ונגד, אבל השיטה נשארה בעינה, ומה שבטוח זה שאף אחד עדין לא הוכיח שהפקדת עתידו של הסטודנט בפרוייקט אחד מורכב, רחב ועמוק זו הדרך הנכונה לעשות זאת, ובכל זאת…

לפני 6 שנים (חשבתי שאנחנו) עדים למתקפת תצורת תיקשורת וירטואליות, ובעודי יושבת מול המסכים (מסכי המחשב והמסך הסלולרי הקטנטן, שחור לבן, כמובן) גיליתי שאומנם יש לי לפחות 7 דרכים ליצור קשר עם החברות והחברים שלי, דרכים וירטואליות, אבל בכל אחת מהן שאבחר, לא אגיע לרמת תיקשורת איכותית איתן, בטח לא כמו לשוחח בטלפון, או חלילה להפגש. לפעמים אני מסתבכת בלהסביר את הקונספט המורחב של הפרוייקט הזה, תראו איך סטפן מארש, ממגזין "אטלנטיק" נחלץ לעזרי ומדייק כ"כ במילים, שניסיתי להפוך לאמצעים ויזואליים: "במהלך שלושת העשורים האחרונים, הטכנולוגיה העבירה אלינו עולם שאיננו יכולים להתנתק ממנו, ולו לשבריר שנייה. אולם דווקא בעולם של תקשורת מיידית ומוחלטת, בלי הגבלה של זמן או מרחב, אנחנו סובלים מניכור חסר תקדים. מעולם לא היינו מנותקים כל כך זה מזה, מעולם לא היינו בודדים יותר. בעולם שמכוסה ברשתות חברתיות, אנחנו הולכים ומאבדים את החברה האמיתית: ככל שאנחנו מקושרים יותר, כך אנו נעשים בודדים יותר. הבטיחו לנו שנהיה כפר גלובלי, אך במקום זה אנחנו מתגוררים בסמטאות האפרוריות ובנתיבים האינסופיים של פרבר הידע רחב הידיים". (המשפט המודגש נמצא ממש בתוך הספר-בלו-מתועד שעיצבתי במסגרת הפרוייקט גמר שלי).

וככה זיפזפנו לנו בחיים החדשים שנולדו לנו מתחת לידיים, ואני, לפחות, מאוד נהנתי.  ה-i.c.q היה לנוער כמו אוויר לנשימה, הפייסבוק עוד היה תמים (שורת הסטטוס התחילה בשם שלך ובמילה is ואנחנו עידכנו פעם ביום-יומיים, בתמימות מה אנחנו באמת עושים), עוד לא היה וידאו באינטרנט, עוד לא היה wi-fi בכל מקום, האסמסים היו בחיתולים והסרט "minority report" אכן נראה כמו מדע בדיוני.

ומאז, כל פעם שיוצא לי לדבר על הפרוייקט גמר שלי, אני כאילו מתנצלת על זה שהוא היה רלוונטי ללפני כ-5 שנים, והיום זה כבר עולם אחר, אבל בסוף השבוע הזה נתקלתי בכתבה שמוכיחה שמה שאמרתי אז, לא רק שהוא נכון לאותם הימים, הוא גם חי ובועט לגמרי היום, בעולם של אנשים ש"חיים" את כל המדיות הללו.

 

 

 

 

 

 

 

אני לא הבנתי איך יכולה התקשורת הוירטואלית להלחליף את התיקשורת המילולית, ומי שהגדיל לעשות הוסיף כמה אייקונים להשלים את ה"רגש", היום זה כ"כ טבעי לשים אייקון מחייך וסימן קריאה, כשצריך.

אל הפרוייקט נלוו סטיקרים עם הכתובת lonely.com בכתב המדמה גרפיטי (ונשארו לי עוד כמה, אז מי שרוצה שיכתוב ואשלח לו) וגלויות שמצדן האחד היו עם אימג'ים מתוך אותו ספר-בלוג ומצדו השני, גלויה רגילה עם הכותרת "כתוב לחבר—> תתחבר" בכדי לעודד את הכיתוב האישי, נטול המכניקה של המקשים (ואגב, בדקתם איך נראה כתב היד שלכם לאחרונה, לאחר שאתם 90% מהזמן כותבים עם המקשים ולא עם עט? טוב, זה כבר נושא לפוסט אחר…)

והיום, אחרי שהבנתי שהכל משתנה כ"כ מהר ובכ"כ מעט זמן, אני כבר ממש, אבל ממש לא מסוגלת לדמיין את מה שהולך להיות פה עוד 10 שנים. רעיונות יתקבלו בברכה (וגם במעט פחד…).

אני מזמינה אותך להרשם לעידכוני הבלוג, כי אחרי הכל, יש פה יופי של דברים (למעלה בצד שמאל)

יום ראשון- שיגעון (7)

שבוע חדש, אנרגיות חדשות וכדי להפוך את יום ראשון מ"יום ראשון, דיכאון…" ל"יום ראשון, שיגעון" אני מביאה כל שבוע ביום ראשון איזשהו לוגו, מיתוג שעבר מתיחת פנים. פעם מפה, פעם משם, פעם מוכר ופעם לא. והפעם: קיץ, חם, ים, בירה. הכי הגיוני, לא?!סאן מיגל. מימין הבקבוק החדש. נטול תווית (רק בצוואר הבקבוק), בעל הדפס תלת מיימדי אורכי וייחודי על גבי גוף הבקבוק, נראה אתכם מצליחים להתעלם מבקבוק כזה על המדף. בטיפול עדין ומינימלי התווית בצוואר הבקבוק הפכה לבעלת צבעים יותר קונטרסטים ובולטים. ללא ספק מיתוג מחדש שמחדד פנייה ללקוחותיה המתוחכמים של סאן מיגל, שגורמת לבירה להתמקם אי שם במעלה מדפי הפרימיום, כשהיא מושכת תשומת לב באופן ייחודי ונותנת לבירה את כל הבמה (מי אמר בירה לבמה ולא קיבל?) סידרת הפרימיום ה-1516 של הבירה (שקרויה ע"ש חוק טוהר הבירה של שנת 1516) ידועה בספרד על רכיביה שהם: מים, לתת, כשת ושמרים בלבד. כל בקבוק נושא חותם אדום ויחודי המבטיח את אותו "חוק הטוהר" של הבירה. העיצוב כבר זכה בפרס ברונזה בקטגורית עיצוב האריזות של Premios Best Pack.אז מי בא לים?

מקור

יום ראשון- שיגעון (6)

שבוע חדש, אנרגיות חדשות וכדי להפוך את יום ראשון מ"יום ראשון, דיכאון…" ל"יום ראשון, שיגעון" אני מביאה כל שבוע ביום ראשון איזשהו לוגו, מיתוג שעבר מתיחת פנים. פעם מפה, פעם משם, פעם מוכר ופעם לא. והפעם:

סיימתי פגישה בסניף המחודש של לחם ארז, בעודי עומדת בדלפק העמוס קונים (טיפ: יש מבצע על הלחמים בסוף היום) מצאתי את עצמי מלטפת לחם, או יותר נכון, אריזה של לחם, ועם כמה שזה נשמע הזוי, זה עוד מילא, העיניין היה שהלחם לא היה שלי…ברגע שהבנתי את זה כמובן שעצרתי את עצמי, אחרי הכל לא כל אחד אוהב שמישהו זר מלטף לו את הלחם. אבל מה לעשות, ככה זה כשאתה רואה עיצוב שמפתיע אותך (זר לא יבין זאת, כל מעצב- כן), אתה פשוט רוצה לחוש אותו. רשת "לחם ארז" החליפה בעלים והשקיעה מיליוני שקלים (ואגב השף החדש שלהם הוא ירון קסטנבאום) במיתוג מחדש של הלוגו, השפה הגרפית, התפריטים, ה-אריזות ועיצוב כל הסניפים. לדברי הבעלים החדשים, רונן נמני על הבידול בשוק תחרותי: "רשת "לחם ארז" מגלמת בתוכה שילובים שונים של היצע מוצרים וחוויה ואנו מזהים את שלושת הקטגוריות; בתי קפה ומסעדות, מאפיות ומעדניות, כמהוות סביבה תחרותית רלבנטית עבורה, כאשר כל אחת מהקטגוריות מתחרה על אספקט אחר ברשת. מטרתנו להגיש לקהל שלנו איכויות קולינריות חדשות, חוויה קמעונאית מרגשת וייחודית, בתוך שוק בו פועלים מגוון רחב של שחקנים ובמציאות דינאמית ומתחדשת ללא הרף". וכל זאת תוך התאמת התפריט לכל אחד מחלקי היום (ארוחת בוקר, ארוחת צהריים, נשנוש באמצע, וסנדביצ'ים).

לגבי הקונספט הגרפי: מהות המותג החדש מבוססת על שילוב בין איכות מזון גבוהה ביותר לצד תחושת עשייה, יצירתיות, אינטואיטיביות וחדשנות מתמשכת. סדנת עבודה של מומחים קולינאריים שלא מפסיקים לחדש ולרגש ולהזמין את כולם אל נבכי העשייה: fine food workshop", אמר דורון גולדנברג, מנכ"ל משותף ומבעלי פירמה, החברה שמיתגה את "לחם ארז" מחדש.

בעבר התדמית היתה מבוססת על דימויים מאוירים נאיביים בקו עיפרון פשוט, מכיוון שרוב המוצרים הנמכרים בלחם ארז מיוצרים בעבודת יד, התדמית חיזקה את תפיסת המותג: פשטות, טבעיות ושימוש בחומרים טריים ואיכותיים.

מקור

לעומת התדמית החדשה שמשדרת עשייה (סדנא), חומרים משובחים ועוצמה.

גם בלוגו החדש (משמאל) אפשר לראות איך העוצמה הוגברה, התיחום של הלוגו הופך אותו ליותר שלם וזכיר, וקרש העץ שכולנו מכירים מהמטבח נראה כאילו קורא: בבקשה תחתוך עלי משהו, ירקות, גבינות, ועדיף לחם.

בתיאבון (כי איך אפשר לא לאכול משהו אחרי התמונות המצויינות הללו).

מקור ועוד אחד והתמונות מפה ומפה

עושים גם הזמנות לחתונות, בר / בת מצווש, בריתות ואירועים

יש משהו מלבב בזוג צעיר שעומד להתחתן ורוצה שההזמנה שלו תהיה "הכי הכי": הכי מיוחדת, הכי יפה, הכי מגניבה, הכי בולטת על המקרר והכי לא נזרקת לפח (לפחות עד למגנט של הבייבי שלהם).

יש זוגות עם סיפור מיוחד ויש זוגות שצריך לשבת איתם ולגלות מהו הסיפור שלהם (בדיוק כמו מיתוג), יש זוגות שיודעים בדיוק מה הם רוצים, ויש זוגות שגם שם הפטזיה של הכלה, מאז שהיא בת 6,  היא המובילה והמככבת.

מה הקשר בין פרות לחתונה? עדיאל ודקלה הכירו בהפגנת הרפתנים, באוגוסט החם של 2011, וכן, עדיאל הוא רפתן, חתונה בקיבוץ בדרום. אני מקווה שהריח של הפרות לא יגיע עד לשולחנות האורחים.

החיים הם סרט, יללא בואי נתחתן. הרעיון של ההזמנה הזו היה שילוב תמוונת של בני הזוג ואווירת הפאן שלהם. לא נפלתם מהרעיון, נכון? אבל בשלב היישום הם הפגינו אומץ והלכו עם קונספט ה"פוטורצח" עד הסוף, השאירו את הצבעוניות של התמונות לאלבום הירח דבש, והפורמט של ההזמנה היה מיוחד במינו, בדיק כמו אותו סטריפ נדיר שכמעט וכבר לא יוצא מתוך חור מכונות ה"פוטורצח" (ואם מישהו יודע איפה עוד יש כמה כאילו, אשמח לדעת). מצד אחד, התמונות, מצד שני- הטקסט, והמחמאות- בצד השלישי, או יותר נכון, הראשון.

אני? אני מהצד של הכלה. נועה ונדב שייכים יותר ל"צד של הכלה", שפינטזה על הזמנת "חלום". יצאנו ללוקיישן בטבע מצויידים במספר מצלמות (דיגיטאלית פשוטה, ריפלקס ו-2 מצלמות מסוג "לומו", אנלוגיות, בבחינת "צלם ושכח"). נועה לבשה את הגלבייה מהאשרם של אושו שבהודו, ונדב זרק עליו חולצת סיני. 3 שעות של צחוקים, ואפילו תפסנו את הכלב בפוזה שלא מאפשרת להשאיר אותו ישן על רצפת חדר העריכה.

מה אתה מסתכל, רוצה פוסטר? אורלי ואופיר הלכו עם קונספט הסרט, אבל יותר מהזווית של הכרזה הקולנועית, עם המון שנינות והומור עצמי, שנחבא בין השורות, כולל ביקורות משבחות על הסרט המצוין (איך לא) וקאסט שלא מבייש את בוליווד והוליווד יחדיו. נותר רק לנחש שהדמות היחידה האמיתית בהזמנה היא הכלבה מאחור.

בת-מצווש? את ההזמנה לדנה היה צריך להכין תוך 24 שעות, כולל שנת לילה, הפסקת אוכל, טיול עם הכלבה ותיקונים. דנה הכינה "בוק בת-מצווש" נהדר שהיווה לנו קרקע להזמנה. 

דברים טובים באים בזוגות. בהזמנות של בריתות קצת יותר קשה למצוא קונספט. 7 ימים (או חודש) לא מספיקים לנו להבין את דקויות הייחוד של העולל/ית/ים (עם כל הכבוד) וסיפור הלידה הוא בד"כ לא משהו שיכול להוות נקודת מוצא להזמנה (מי רוצה לבוא לאירוע שבהזמנה שלו יש פומפה, המייצגת אם הואקום איתו הגיח הפשוש לעולם?!). אבל ברית כפולה של תאומים בנים, היא דווקא כן קונספט.

מזל טוב!

יום ראשון- שיגעון (5)

שבוע חדש, אנרגיות חדשות וכדי להפוך את יום ראשון מ"יום ראשון, דיכאון…" ל"יום ראשון, שיגעון" אני מביאה כל שבוע ביום ראשון איזשהו לוגו, מיתוג שעבר מתיחת פנים. פעם מפה, פעם משם, פעם מוכר ופעם לא.

זה מתחיל בד"כ בכמה שניות הללו שצריך לשלוף מהראש את הפרט ה"קטן" של קומת החניון המבוקשת, ודבר מוביל לדבר, והופ, לך תזכור איפה חנית. אם כבר אתה זוכר את הקומה, השאלה הגדולה היא איפה באותה קומה בדיוק? הרי כולם רוצים לחנות ליד המעלית, אבל גם זה כבר לא טריק כי יש יותר ממעלית אחת…אז נמצאה שיטה שחלק אימצו ובחלק מהחניונים נוצר ניווט צבעוני שמקל על הנהג (סליחה, מודיעין? איפה זה הקומה הסגולה…?) אז הנה לכם עוד מקום שהשתמש בשיטה המבורכת הזו

שנייה לפני מפגן חייל האוויר, קבלו משהו מהתחום: חברת Kimtech מבית Kimberly Clark, המובילה בתחום מוצרים לתיפעול משטחים בתחומים כגון: מוצרי בריאות, מטבחים מסחריים, מעבדות ושדות תעופה החליטה לשפר את נראותם היום יומית, כשהם עובדים לרוב עם מהנדסים ואנשי תחזוקה בתחום. האריזות החדשות שעוצבו למוצרייהם נתנו פתרון בולט בשטח ע"י הסדרתיות והעוצמה הויזואלית. נקודת המוצא היתה שבתחום השימוש של המוצרים הללו, אין אופציה לטעויות. בתהליך העבודה כל מוצר עובר אישור של מחלקת ההנדסה כדי שלא יווצר מצב שחומר לא נכון הגיע למקום הלא נכון (ובזמן), ולכן הקונספט החדש היה שאוב מקונספט הניווט בחניונים העמוסים במקומות חנייה וקומות.ולכן, כמו בחניון, הצבע והאות הודגשו והובלטו בצורה משמעותית, או יותר נכון, כמו שאמר Steve Borengasser, בכיר המחלקת השיווק של חברת Asia-Pacific, אנחנו בסה"כ נותנים לאנשים את הכלים לזכור בצורה יותר טובה (איזה ניסוח מדוייק לעבודה של מעצב גרפי).גם הלוגו עבר "מיתוג מחדש" ומעכשיו, גם אותו לא ניתן לפספס, בכל משטח שהוא יהיה, וגם אם המשטח יהיה מאוד גדול וגם אם יסתכלו עליו ממש מרחוק.מינימום האמצעים הגרפיים שע"ג האריזה, נותן המון מקום לשם המוצר (הדגם), ובמה בולטת בצבעוניות המיוחדת של כל מוצר בפני עצמו, ועם זאת, הסדרתיות של כל המוצרים יחדיו. יש כמה חניונים בארץ שיכולים לשאוב רעיונות, זה יחסוך לי הרבה זמן של חיפושי חנייה (ולא נכנס לשמות).

אפילו יצא פוסט שהוא ברובו בצבעי כחול-לבן, אז יום עצמאות שמח 🙂

מקור